<h1>ריטב"א — סוכה</h1>
<h2>דף נ:</h2>
[סוכה כ"ב ע"ב] אמר רב פפא היינו דאמרי אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע. פירוש שאם הפרוץ הוא כרוחב זוז תהא החמה הנכנסת ממנו בקרקע כרוחב איסתרא שהוא גדול מן הזוז, והקשה ר"ת מהא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואוקימנא כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר, ואם כן היכי פסלינן הכא בשהן שוין מלמעלה, וליתא דהא פרישנא במתניתין דהתם בשמילא הריוח סכך כשר בענין שהוא מרובה על הפרוץ, ולא דמי לדופן שבת כדכתיבנא התם. ועוד הקשה דהכא אמרינן שאיסתרא גדול מן הזוז ואלו בפ"ק דקדושין [י"א ע"ב] אמרינן דעבדי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתרא, והא נמי לא קשיא דאיסתרא הוא סלע בלשון משנה כמו שאמרו בבכורות [מ"ט ע"ב] גבי חמש סלעים של פדיון הבן חמש איסתרין לפדיון הבן, וכשם שהסלע גדול מן הזוז שהסלע ד' זוזי כך היא האיסתרא גדול מן הזוז כשהם שניהם ממטבע אחד, הן מטבע צורי הן מטבע מדינה, אבל ודאי זוז צורי יש בו ב' סלעי מדינה כי הסלע של מדינה אחד משמנה בסלע צורי, הוא חצי זוז, כי סלע צורי שהוא ד' זוזי צורי, הוא ח' סלעי מדינה, נמצא חצי זוז צורי סלע מדינה שהוא איסתרא, וזהו שאמרו שם דקרו אינשי לפלגא זוז צורי איסתרא של מדינה, וכשאמרו כאן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע היינו כששניהם מטבע צורי או מטבע מדינה שהסלע גדול מן הזוז, וזה פשוט מאד. ורבינו ז"ל פי' כאן מלמעלה כאן מלמטה כשהאדם משער הסכך כנגד האויר מלמעלה והן שוין, כשרה דפרוץ כעומד מותר, אבל כשהאדם משער אותה מלמטה בסוכה ונראין לו שהן שוין מלמעלה פסולה, שאע"פ שנראין מלמטה שוין, האויר מרובה למעלה אלא שעל ידי ההרחקה מתמעט האויר והוא גדול ונראה קטן, שהכוכב גדול בשמים ונראה קטן בארץ, וכן הכתוב אומר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, וזה אינו נכון כלל שהרי כשם שמתמעט האויר על ידי ההרחקה כך מתמעט הסכך ויותר, שהחמה באויר היא שחמתית ואין האש מתמעט כשנראה מרחוק כמו שמתמעט האדם מרחוק, ועוד דאם כן היאך אנו מכשירין כשנראה לו מלמטה שהסכך מרובה מן האויר כי שמא האויר מרובה ונתמעט לו, שאין שיעור לטעות זה ולפי גובהה של סוכה טעותה, והנכון כפירוש הגאונים ז"ל.
